ההיסטוריה של האירידיולוגיה

בשלהי המאה ה-19 פסטור פלקה משוודיה הפך לאירידולוג מפורסם, בגרמניה יש אף מוסד על שמו. הנרי אדווארד ליין, רופא אוסטרי, הביא את האירידולוגיה לארה”ב. במהלך המאה ה-20 לא היתה תקשורת בין יבשת אירופה לארה”ב. בארה”ב, ד”ר ברנארד ג’נסן, הידוע כאבי תורת האירידיולוגיה באמריקה, שמר על נר דולק עבור אירידיולוגיה. הוא למד וחקר אירידולוגיה במשך 70 שנה. בגרמניה, ג’וזף דק, תאודור קריגר, רודולף שנאבל וג’וזף אנגרר עבדו עם אוניברסיטאות, בתי חולים, ניתוחים לאחר המוות וצילומי רנטגן לאישור ממצאי הקשתית.

ב-1982 הארי ווולף וד”ר ביל קראדונה, יסדו את הארגון שנקרא NIRA ואיחדו את המחקר מאמריקה ואירופה. שם הארגון הוחלף אח”כ ל- IIPA, האיגוד הבינלאומי לאירידולוגיה. מחקר מקיף נעשה ע”י רופאים ונטורופאתים ברחבי העולם. אירידיולוגיה רב-ממדית מתגלה רובד אחרי רובד. ד”ר לו-ריטו מאיטליה, ממציא סיכון הזמן וטיפול ניקוי טראומות E.C. Tech, מוביל את המחקר של הגבול הפנימי של האישון (IPB), רקמה שמייצגת את עמוד השדרה וכן מידע פיזי ורגשי. השימוש בסיכון זמן נעשה על מנת לזהות טראומות רגשיות או פיזיות מהעבר שרשומות בקשתית וזיהוי הזמן המדויק בו קרו.