ההיסטוריה של האירידיולוגיה

אירידיולוגיה – תורה עתיקה שהפכה למדע מודרני

האירידולוגיה החלה בזמנים העתיקים עוד במצרים ומרכז אסיה לפני אלפי שנים. מטפלים עתיקים בדקו את העיניים והלחמית של מטופליהם על מנת לקבוע את אופן הטיפול. האירידיולוגיה המודרנית החלה במאה ה-19. ד”ר איגנז וון פצלי (1826-1911) מהונגריה, היה המטפל והחוקר הראשון בתחום האירידולוגיה. כילד, הוא נאבק בינשוף שהסתבך בגדר בגן שלו, ובטעות שבר את רגלו. הוא הבחין בקו שחור מופיע בעין הינשוף. שנים אחר כך, למד רפואה ולא שכח את המקרה עם הינשוף. בעבודתו בבית החולים, הוא חקר הרבה עיניי מטופלים לפני ואחרי ניתוחים וביצע ניתוחים לאחר המוות לאישור הממצאים שראה בעיניהם לפני המוות.

במהלך אותה תקופה בשוודיה, ילד צעיר בן 8, בשם נילס לילג’קיסט, החל להסתכל בעיניו בזמן שהיה חולה וניתנו לו תרופות מסוימות. אחר כך הוא המשיך את מחקרו ופרסם את ממצאיו. אם נסתכל על העבודה של שני החוקרים, נמצא כי יש דמיון רב במפות האירידולוגיה של שניהם למרות שהם לא הכירו האחד את השני כלל ולא היתה ביניהם כל תקשורת.

בשלהי המאה ה-19 פסטור פלקה משוודיה הפך לאירידולוג מפורסם, בגרמניה יש אף מוסד על שמו. הנרי אדווארד ליין, רופא אוסטרי, הביא את האירידולוגיה לארה”ב. במהלך המאה ה-20 לא היתה תקשורת בין יבשת אירופה לארה”ב. בארה”ב, ד”ר ברנארד ג’נסן, הידוע כאבי תורת האירידיולוגיה באמריקה, שמר על נר דולק עבור אירידיולוגיה. הוא למד וחקר אירידולוגיה במשך 70 שנה. בגרמניה, ג’וזף דק, תאודור קריגר, רודולף שנאבל וג’וזף אנגרר עבדו עם אוניברסיטאות, בתי חולים, ניתוחים לאחר המוות וצילומי רנטגן לאישור ממצאי הקשתית.

ב-1982 הארי ווולף וד”ר ביל קראדונה, יסדו את הארגון שנקרא NIRA ואיחדו את המחקר מאמריקה ואירופה. שם הארגון הוחלף אח”כ ל- IIPA, האיגוד הבינלאומי לאירידולוגיה. מחקר מקיף נעשה ע”י רופאים ונטורופאתים ברחבי העולם. אירידיולוגיה רב-ממדית מתגלה רובד אחרי רובד. ד”ר לו-ריטו מאיטליה, ממציא סיכון הזמן וטיפול ניקוי טראומות E.C. Tech, מוביל את המחקר של הגבול הפנימי של האישון (IPB), רקמה שמייצגת את עמוד השדרה וכן מידע פיזי ורגשי. השימוש בסיכון זמן נעשה על מנת לזהות טראומות רגשיות או פיזיות מהעבר שרשומות בקשתית וזיהוי הזמן המדויק בו קרו.